בני משפחה יקרים, חברים טובים ויקרים, וכל מי שזיכרו של שוקי יקר לו והגיע להתכנסות ולאזכרה, ברוכים תהיו!
צר לי שלא הגעתי לאזכרה אבל כן חשוב היה לי לרשום דברים הקשורים לאישיותו.
ביהדות אנו מאמינים שיש עולם של נצח שבו שוכנות הנשמות, ובעולם הזה- עולם המעשים כל אחד שנולד בו ממלא איזו שליחות וכשהוא מסיים שליחותו הוא נלקח לעולם הנצח שם יש רק נשמות. אין לנו שום אפשרות להבין את חשבונות שמים, אך מי שמתמלא באמונה וגם בענווה, יכול להשיג יותר בהבנה זו. מה שכן אפשר לומר זה שמי שהכיר את שוקי, כפי שכינו אותו, אפשר לומר שהוא עדיין חי בתוכנו: משפחה וקרובים וחברים!
ואיך זה ייתכן שהוא חי ? הרי הזיכרון שיש לנו ממנו הוא כל כך חיובי כך שבעצם בתוך תוכנו יש פינה חמה השמורה אצלנו ממה שהכרנו באישיות של שוקי, ומה שאנו לוקחים ממנו, ונפגשים ומשוחחים עליו, והזיכרונות חמים וטובים ונעימים ומציפים אותנו. הרי אישיותו הייתה משפיעה טוב, אז ממילא חלקים מאישיותו הם "חיים" בתוכנו, ואלו הם חיים הגבוהים יותר מאשר אנשים שמסתובבים בעולם ונמצאים על פני כדור הארץ…
מזיכרון של שנים אפשר לומר שהייחודיות של שוקי בעיניי כמורה שליווה אותו שנה שלמה ועוד בהמשך אחרי כן קצת, הייתה לאחד סביבו חברים. שוקי היה דמות של דיבוק חברים. בכל תמונה שהוא מצולם יחד עם החברים בתחנות חייו הקצרות, ניתן לראות שכולם נמצאים במצב רוח מרומם ונעים- הרבה בזכות האווירה החיובית ששוקי השרה על הסובבים לידו.
אני זוכר כמה דברים מאישיותו המשתקפת מהעבר:
בעיני המורים שוקי היה נחשב תלמיד שקט, אולי לא בולט בלימודים, אבל משפיע חזק בין החברים, שם היה לו קול של כבוד. קולו היה נשמע בשיא ההתלהבות עם המון שמחת חיים מדבקת. קול וצחוק מתגלגל כזה. ידעו שהאמירות שלו יוצאות מתוך יושר אישי, הוא לא היה מסתיר דברים, אלא ההפך הגמור ילד גלוי עם חוש הומור, תלמיד המתחשב בסביבה שלו, בעל לב גדול וטוב!
בהפסקות למשל, הוא היה משחק כדורגל כמו רוב החברים בגילו, נדמה לי שהוא היה מתרכז בעיקר בקווי ההגנה קרוב לשער. זכורני שפעם השוער בקבוצתו השתטח על הקרקע ובכך הציל ומנע "גול" מהקבוצה היריבה. שוקי באופן טבעי הדביק לו נשיקה על הפנים, כאילו אמר לו בלי מילים -כל הכבוד שבזכותך לא חטפנו גול, מגיע לך מכל הלב…
במסיבת סיום כיתה ו' גילו את הכישרון שלו להיות סולן במקהלה. היה לו קול צעיר וצלול והוא היה מנגן ושר את התווים בלי לקרוא תווים באופן יפה ונעים, ממש מוזיקאי. לכן נבחר להיות אחד הסולנים הראשיים בשכבה באחד משירי הסיום עם המנצח והנגן הרב דודי ליבוביץ. שוקי היה שר ברגש וריתק את שומעיו בקול נעים ומתוק.
אם נחזור ללב המיוחד שאפיין את שוקי- נביא את המשנה המפורסמת ממסכת אבות פרק ב משנה ט':
אמר להם[רבן יוחנן בן זכאי], צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם?
רבי אליעזר אומר- עין טובה. רבי יהושע אומר- חבר טוב.
רבי יוסי אומר- שכן טוב. רבי שמעון אומר- הרואה את הנולד.
רבי אלעזר אומר- לב טוב.
אמר להם[ריב"ז], רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם.
רבנו יונה מסביר מהו לב טוב: "זהו הסבלן שאינו קצר רוח [=לא מתרגז מהר], מתרחק ממידת הכעס ומשיב במענה רך,
אף כי יעשו לו דבר רע- יסבלהו, ואין מר בפיהו [=אין בפיו טענות וצעקות כלפי אחרים] כי חיכו ממתקים וכולו מחמדים"
נראה שהפירוש הזה ממש קולע לאישיות של שוקי שידע לאחד סביבו כל מיני טיפוסים שונים של חברים במתק דיבורו ושיחתו עם הבריות.
כך היה אומר לפעמים- "כשאני פה, כשאני בשטח, לא צריך לדאוג, תסמכו עליי"- ככה בערך או בדיוק…
רבי אלעזר אומר: לב טוב –איך זה קושר את כל הדעות וכוללן יחד? לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות. מי שיש לו לב טוב, כל מידותיו ישרות ודעותיו נכונות.
בעצם דווקא דברי רבי אלעזר במשנה כוללים את דברי קודמיו שהכול תלוי בלב, ולשוקי אכן היה לב גדול.
מספרים על הרב אריה לוין שהיה רואה כל אחד שפגש במבט חיובי וטוב באופן נדיר עד שגרם לבן שיחו להבין שהרב באמת רואה אותו כך
פעם אחת היה רבי אריה לוין מהלך ברחובות ירושלים, בעודו בדרך ראה את אחד ממכריו מנסה להתרחק ולחמוק ממבטו,
קרא לו רבי אריה לוין ופנה אליו:
"שלום לך ידידי, רואה אני כי אתה לא מעוניין לפגוש אותי, האם קרה דבר מה? האם יש בליבך משהו עליי?"
השיב לו אותו אדם בהיסוס: "חלילה, כבוד הרב, אומנם ניסיתי לחמוק ממבטך, אך הסיבה לכך היא שמתבייש אני ממך.
אינני חובש כיפה, ולא חשתי בנוח לברך את הרב ב"שלום" ולשוחח עימו בגילוי ראש".
"הו ידידי" השיב לו רבי אריה שלא היה גבוה בכלל בקומתו, "אדם נמוך קומה אני ואינני רואה כלל האם ישנה כיפה לראשך. עיניי מגיעות רק עד מקומו של הלב, ולכן כאשר אני פוגש אדם- פוגש אני רק את ליבו!"
—————————————————————————————————————
בליבו הרחב שוקי שאף תמיד להשיג עוד, למשל- להעמיק קשרים עם החברים, להכיר את העולם ולטייל בו, וכך גם בצבא:
בצבא שוקי לא הרשה לעצמו להסתפק בתפקיד ש"נחשב קל " אלא שאף להתקדם ליותר, להתקדם באישיות ולהיות שייך למתאמצים יותר להגן על המדינה ולא להעביר סתם שירות של שלוש שנים ולצאת לחיים. הוא הבין שזה בונה בתוכו משהו חיוני ושזה הכי מתאים לו, הכי טבעי לו, ככה הוא ישיג השלמה עם התפקיד.
יש איזה שיר שכתב אהוד מנור שנקרא "הלוואי"- שימו לב למילים שבו אולי זה גם יכול להראות צדדים נוספים באישיותו של שוקי שרצה לראות עולם טוב יותר בהיותו כאן עימנו.
השיר הוא כזה:
הלוואי ומענן תרד עלינו קשת
הלוואי שלעולם הזה יש תקנה …
הלוואי ויום יצמח מתוך סופה גועשת
הלוואי ולא תאבד לעד המתנה
הלוואי שהמדבר יצמיח עשב דשא
הלוואי ועוד נשב בצל התאנה .
הלוואי שלא נכאב ואיש אחיו יאהב
הלוואי ויפתחו שוב שערי גן עדן
הלוואי ויתמזגו מזרח ומערב
הלוואי ונחדש ימינו כאן כקדם .
הלוואי ולא ישא עוד גוי אל גוי חרב
הלוואי ולא ננטוש את דרך התקווה
הלוואי והאדם יהיה רחום עד ערב
הלוואי שיש סיכוי אחד לאהבה .
ונסיים בדברי הראי"ה קוק: בן אדם, עלה, למעלה עלה! כִּי כֹּחַ עַז לָךְ יֵשׁ לָךְ כְּנָפִי רוּחַ, כְּנָפִי נְשָׁרִים אַבִּירִים. אל תיכחש בָּם פֶּן יכחשו לְךָ. דּרושׁ אוֹתָם –ויימצאו לך מיד.
שוקי עלה והתקדם במשך חייו הקצרים בכך שגרם טוב להוריו, למשפחתו, לחבריו, בעצם למי שהכיר אותו. כתינוק, כילד, כנער, כחבר-טוב! , כחייל, הוא רק עלה והתקדם.
שוקי לא הסתפק בחיים קלילים בצבא אלא רץ לגיבוש המפרך ששם לא מלקקים דבש, והיה לו כוח רצון עז להצליח- להיות קצין הכי בכיר שאפשר להגיע מבחינתו. גם שם בגיבוש בוודאי עזר לסובבים אותו בעידוד, בפנים מאירות ובסיוע פיזי נחוץ.
יה"ר שתהיה נשמתו צרורה בצרור החיים, החיים האמיתיים שם למעלה! והוא הרי לא היה רוצה שנצטער על חסרונו. נכון שהוא חסר לכולם, אבל הוא לא היה רוצה לראות את הקהל עצוב, הוא ודאי היה רוצה שנשמח ונחיה נכון בעולם הזה עם חיוך ועם אופטימיות.
בס"ד יהושוע מנחם חפץ ז"ל בוגר בית הספר
יהושוע נהרג לפני שמונה שנים בתוך גיבוש הכנה ליחידת יהלו"ם= יחידת הנדסה לפעולות מיוחדות, יחידה סודית של חיל ההנדסה שאחראית לבצע פעולות מסובכות מאוד של גילוי פצצות ומוקשים, ויש להם כלים סודיים ביותר שאסורים לפרסום בכלל.
שוקי -כך קראו לו חבריו, גויס לצבא ושובץ להיות בתפקיד לא קרבי אותו החל לשרת. עם הזמן גילה על עצמו שאינו מרוצה לחלוטין מתפקיד זה, וממש נלחם כדי להעלות את היכולות הגופניות והבריאותיות שלו, הפרופיל הצבאי.
מזיכרון של שנים אפשר לומר, שהייחודיות של שוקי הייתה לאחד סביבו חברים. שוקי היה דמות של דיבוק חברים. בכל תמונה שהוא מצולם יחד עם החברים בתחנות חייו הקצרות, ניתן לראות שכולם נמצאים במצב רוח מרומם ונעים- הרבה בזכות האווירה החיובית ששוקי השרה על הסובבים שעימו.
בעיני המורים שוקי היה נחשב תלמיד שקט, אולי לא בולט בלימודים, אבל משפיע חזק בין החברים, שם היה לו כבוד גדול. קולו היה נשמע בשיא ההתלהבות עם המון שמחת חיים מדבקת. קול וצחוק מתגלגל כזה. ידעו שהאמירות שלו יוצאות מתוך יושר אישי, הוא לא היה מסתיר דברים, אלא ההפך הגמור ילד גלוי עם חוש הומור, תלמיד המתחשב בסביבה שלו, בעל לב גדול וטוב!
בהפסקות למשל, שוקי היה משחק כדורגל כמו רוב החברים בני גילו, הוא היה מתרכז בעיקר בקווי ההגנה קרוב לשער כדי להגן. פעם השוער שבקבוצתו השתטח על הקרקע ובכך הציל ומנע "גול" מהקבוצה היריבה. שוקי באופן טבעי "הדביק" לו נשיקה על הפנים, כאילו אמר לו בלי מילים -כל הכבוד שבזכותך לא חטפנו גול, מגיעה לך נשיקה מכל הלב…
כשהיו מורים מעירים לו בכיתה על שלפעמים לא הקשיב , וזה הרי קורה לתלמידים- הוא חייך כי הבין שהוא לא בסדר והיה אמיתי, אבל לא התווכח ולא הכחיש, וממש לא עשה מזה עניין, היה ילד ישר והגון. כולם אהבו אותו. לא היה צריך בכלל להעניש אותו כי הוא מיד היה מודה שאינו בסדר, בלי מילים, על הפנים שלו- ראו זאת בזכות היותו כזה גלוי, לא מסתיר אלא מגלה אמת.
במסיבת הסיום של כיתות ו' גילו את הכישרון שלו להיות סולן במקהלה. היה לו לשוקי קול צעיר וצלול והוא היה מנגן ושר באופן יפה צלול ונעים, ממש מוזיקאי. לכן נבחר להיות אחד הסולנים הראשיים בשכבה באחד משירי הסיום עם המנצח והנגן. שוקי היה שר ברגש וריתק את שומעיו בקול נעים ומתוק.
בגיבוש ליחידת יהלו"ם, דבר הלוקח שעות רבות של מאמץ עליון בפעילויות ריצה וספורט, סחיבות וזחילות, ראה שוקי מישהו מהמשתתפים שנותר מאחור וקשה היה לו להמשיך. שוקי עזב הכול ורץ אחורה כדי להושיט יד ולעזור לדחוף את החייל שמאחור, אבל לפתע קרה הגרוע מכול, כוחותיו לא עמדו לו והוא נפל והתמוטט, ובתוך דקות נפטר מן העולם.
שוקי שאף להיות קצין בכיר ולהגן על עם ישראל בגופו נגד המחבלים והאויבים הרבים שסובבים אותנו, הוא היה מדבר על כך עם אימו שהוא ירצה להיות הרמטכ"ל הבא של מדינת ישראל.
אמנם הוא לא זכה אבל בהחלט לאלו שהכירו אותו זה קשה לשכוח את דמותו החייכנית והנמוכה, יהי זכרו של יהושוע מנחם ברוך!
פרשת חוקת פותחת בנושא פרה אדומה, שמטהרת טמאי מת, במלים "זאת חוקת התורה…", ומפרש רש"י ש"לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתבה בה חוקה…". פירוש זה מזכיר את פירוש רש"י בתחלת התורה שהתורה פתחה בסיפור הבריאה ולא במצוות כדי שנוכיח לאומות העולם שארץ ישראל בבעלותו של הקב"ה.
מצות פרה אדומה נאמרה לעם ישראל לאחר ארבעים שנה במדבר, בתור הכנה לכניסה לארץ.
מה הקשר בין שני הדברים? הגוים אינם מסוגלים להבין כיצד יש קדושה בארץ וחיבור בינה לבין נשמות ישראל וכך גם לא מסוגלים איך מות יכול להיות דבר מצמיח – "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה". היכולת להטהר היא בחינת תחית המתים.
ארץ ישראל היא מקור החיים של נשמות ישראל ולכן בעקבות חטא המרגלים עם ישראל נחשבו מתים. לכן בסיום ארבעים שנה, שמתו כל הדור שחטאו בחטא המרגלים, נחשבו כל ישראל חיים – מכח החיבור לארץ ישראל.
שנזכה להתקשר ולהתחבר לארץ ישראל ולחיות בה בקדושה בגשמיות וברוחניות!
להרחבה – עיינו בשיעור לפרשת חוקת תש"פ
פרשת מטות פותחת בפסוק חריג: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'" – משה מוסר את הלכות נדרים דווקא לראשי המטות, וכן משתמש בלשון המיוחדת "זה הדבר" שמייחדת אותו על פני שאר הנביאים, נבואה ברורה ובהירה כדבר שניתן להצביע עליו באצבע: "זה!".
במהלך בפרשה מסופר על מלחמת ישראל במדין, שהיא בעצם "נקמת ה' במדין", בניצוחו של פינחס בן אלעזר שהתחיל להכות במדין בהריגת כזבי בת צור.
מתברר שחטא זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון עם כזבי בת צור נשיא מדין פגעה קשות באמון של העם בתורת משה – אם משה נשוי למדינית, מדוע הוא אוסר על כולם?!
חידוש הקשר עם משה נעשה בשלשה שלבים:
א. הריגת פינחס את זמרי וכזבי.
ב. אמירת פרשת נדרים (בה מתחדש שהחכם או האב יכולים להתיר נדר – חידוש הקשר לחכמים) ל"ראשי המטות", ובכך מחבר את ישראל לזקני ישראל שמקבלים ממשה רבינו.
ג. לקיחת התכשיטים מבנות מדין. כשבנות מדין החטיאו את ישראל הן לקחו מהם חלק מהותי מהתורה – "כד קישוטי כלה" – ולכן רק כשחיילי ישראל חוזרים עם כל התכשיטים מתכפר להם "הרהור הלב" – המחשבה שאולי תורת משה איננה אמת.
להרחבה – עיינו בשיעור לפרשת מטות-מסעי תש"פ
לתרומות בארץ:
פרטי חשבון הבנק לתרומות:
בנק: מרכנתיל-דיסקונט, 17
מספר סניף: 635, גאולה
שם חשבון: חשבון נאמנות לזכרו של החייל יהושע חפץ
מספר חשבון: 86224834
מספר IBAN:
IL030176350000086224834
לתרומות מחו"ל:
דולר אמריקאי:
פרטי חשבון הבנק לתרומות:
בנק: מרכנתיל-דיסקונט, 17
מספר חשבון: 86793898
מספר IBAN:
IL750176350000086793898
מספר סניף: 635, גאולה
שם חשבון: חשבון נאמנות לזכרו של החייל יהושע חפץ
אירו:
פרטי חשבון הבנק לתרומות:
בנק: מרכנתיל-דיסקונט, 17
מספר חשבון: 86793901
מספר IBAN:
IL750176350000086793901
מספר סניף: 635, גאולה
שם חשבון: חשבון נאמנות לזכרו של החייל יהושע חפץ
תרומות באמצעות ביט:
טלפון: 0505301827